הספר נהדר. רואים שהנשמה שלך מושקעת בו.
דבר ראשון זה מעורר להמשיך את העיון, למצוא עוד ועוד ניואנסים וחידושים. שברור שגם אם יש
בהם הבנה שונה – זה מצטרף לעושר של המשמעויות שניתן למצוא. וזה העיקר.
התחברתי פחות לחלק השני, שבנוי על הקשרים נקודתיים ברחבי התנך. הדברים מענינים, ונקודת
המבט שאת מפתחת, המבט על הקשר שכינה-אדם, מעשירה ומעוררת חשיבה. בנקודות מסוימות
חשתי שהדימויים נמתחים קצת רחוק מידי.
החלק השלישי מרתק, היחס תובנה-הוויה. אפשר לפתוח עוד ועוד, והעיגון בפרטי השירים נותן עומק
למבט.
אבל העיקר הוא בחלק הראשון, מבחינתי.
כל הכבוד על התעוזה לחלק את הפסוקים אחרת מהמקובל. כנראה זה תנאי ראשון לאפשרות
להעמיק את המבט.
התהליכיות שמצאת נותנת כיוון אחר של הבנה. במקום להישאר כמקובל בפרשנויות נקודתיות, או
בהשוואות מוגבלות, הצלחת לבנות מבט מורכב, שבו הפרטים מעשירים את הבנת השירים והמסר
בכללותו. כשהבסיס הוא מבט על הניגודים, ברמות שונות. נראה לי שהכיוון הפרשני המורכב הזה,
שדורש התעמקות בפרטים וזכירה של היחסים המורכבים ביניהם – לא מספיק קיים. אולי זה הדבר
הבא, שמתחיל להיבנות. בכל אופן, המסר מקבל מימד אחר, מבט רלוונטי על המסר המקראי.
יש דברים שהייתי מבין אחרת. למשל, עד שיפוח היום, יכול להתקשר לויפח באפיו נשמת חיים, וזה
יכול להתקשר לתחילת היום, להפצעת השחר וכניסה למצב חדש. אבל זה לא משנה את ההבנה, כי
העיקר הוא בצורך לחכות להיווצרות התנאים לזמן הנכון.
שדה וכרם הם זוג ניגודים לאורך התנך, כרם אכן מתקשר לזוגיות ואינטימיות, ושדה כנראה פתוח
יותר, וכיוונו החוצה. אני חושב שמישהו כתב על זה.
נקודה אחת נראתה לי חריגה. לגבי האריות והנמרים (עמ 57) נכנס שם מוטיב של ציד וטרף של
העופרים. כלומר, התפרצות של דחפים יצריים בלתי נשלטים. זה נשמע לקוח מהמצב ומהשיח של
היום, וזה גרם לי להבחין שהכיוון הזה נעדר לגמרי בשירי המגילה. היא עוסקת במערכת היחסים,
בכבוד ובמרחב, בזמן הראוי ובחירות של הצדדים, אבל אין שום רמז בכיוון של השיח של היום, של
דחפים קמאיים בלתי נשלטים שהופכים לאלימים. הפירוש שלך כמובן יתכן, אבל איכשהו מדגיש
שאינו מרכזי.
מעניין שמצאת ששני השירים הראשונים הם יחידה בפני עצמה. מצאתי כך לגבי שני ימי הבריאה
הראשונים, ויכול להיות מעניין לבדוק אם יש עוד קווי הקבלה של 7 השירים לימי הבריאה.
בקיצור, זה עושה חשק להמשיך את העיון ולמצוא ברבדים השונים רלוונטיות לחיינו. יישר כח.
מקווה שהעיון יימשך במסגרת כלשהי.
כל הכבוד, מאיר