הפרקים הקודמים:
בניגוד לתפיסה המודרנית של דת, הרואה בדת תחום שבין האדם הפרטי לאלוהיו ולקהילה הקרובה, התורה מכוונת למבנה חברתי-כלכלי שניתן להגשים אותו במלואו רק בתוך מערך ציבורי כולל. זו המשמעות של מה שמכונה "מצוות התלויות בארץ" - המימוש שלהן תלוי בקיום קולקטיבי על ידי ציבור בעל תפיסות ערכיות משותפות. הן מבטאות מבנה חברתי-כלכלי שמייצר קשרים מיטיבים ומונע יחסי שליטה וכוח. בבסיסו עומדות שאיפה לעצמאות כלכלית של כל פרט יחד עם אחריות קהילתית לשמור על עצמאות זו. יש בו מקום לשוק חופשי ותחרותי אך הוא מתנהל בתוך גבולות ברורים על זכות הקניין השומרים על הצרכים הבסיסיים של כל פרט, על פי עקרונות המפורטים להלן:
צדק חלוקתי - הנחלות מייצגות חלוקה שוויונית של משאבי הקרקע שאינה ניתנת לשינוי. גם אם אדם מחליט למכור את נחלתו או לקנות נחלה של אחר, פעם בחמישים שנה בשנת היובל מתבצע אתחול מחדש בו כל אחד מקבל בחזרה את נחלתו המקורית.
אחריות קהילתית - ישנה מחויבות של הקהילה הקרובה לגאול (לרכוש עבור אחר) קרקע שנמכרה ולהחזירה לבעליה המקוריים. בחברה החקלאית הנחלות מהוות הן מרחב מחיה והן מרחב ייצור של צרכי המחייה הבסיסיים. פירוש הדבר הוא שאופן ההתארגנות הכלכלית מחוייב לשמור על עצמאותו הכלכלי של כל אחד ולספק לו הן מרחב מחיה והן אפשרות של ייצור לצורך מחייתו.
מניעת זליגת משאבים מן החלשים לחזקים - ריבית מאפשרת יצירת ממון על ידי הלוואות ולכן גורמת לזליגת הכסף מחסרי האמצעים הנזקקים להלוואה לבעלי האמצעים היכולים לתת אותה. על מנת למנוע זאת, התורה אסרה על ריבית ואף הגדירה שמיטת חובות כוללת פעם בשבע שנים בשנת השמיטה.
זכויות סוציאליות בסיסיות שוות לכל - שבת כיום מנוחה היא הדגם הבסיסי של זכות סוציאלית. עליה נאמר "וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כׇל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכׇל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ" (דברים ה, יג). פירוש המילים 'לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ' הוא הגבלת הבעלות על הזמן ולכן גם על זמן של אחרים. התורה מנחה לשמור על הזכות ליום מנוחה כרמה בסיסית של חירות גם עבור העבדים, הזרים ובעלי החיים.
בטחון תזונתי - הבטחת תזונה בסיסית לחסרי כל על ידי מעשרות ועל ידי השארת תבואה בשדה עבורם למשל בפסוק "וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא כג, כב). גם כאן הזכרת שם האל נועדה לצמצם את תפיסת הבעלות של האדם ולחייב אותו לחלוק את מה שהוא תופס כשלו עם אחרים.
הביטוי הידוע "אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ" (מלכים א, ה, ה; מיכה ד, ד) מבטא מעבר לדימוי של שלווה גם את התפיסה הכלכלית שבה לכל אדם יש נחלה משלו והוא יכול ליהנות מפרי עמלו האישי.
היישום של עקרונות אלה בחברה של ימינו צריך לקבל לבוש חדש ואת הדרך לעשות זאת רצוי למצוא יחד מתוך דיון ציבורי פתוח. אך בכל המישורים האלה ניתן לחלום רחוק ולפעול קרוב ובהדרגה לשנות את חוקי המשחק לכאלה שמעודדים יחסי אהבה, ערבות ושגשוג.
הפרקים הבאים: