הפרקים הקודמים:
שיטת הממשל הדמוקרטית הייצוגית הקיימת למעשה מעתיקה את מאבקי הכוח הקיימים בחברה לתוך הכנסת והממשלה. נציגי הציבור נבחרים על מנת לייצג צרכים ושאיפות של אוכלוסיות ספציפיות תוך מאבק מול הצרכים והשאיפות של אוכלוסיות אחרות. המיפלגות כשמן כן הן מְפַלְּגוֹת. הכללים הם של משחק שבו יש מנצחים ומפסידים - מי ייכנס לכנסת ומי לא, מי ייכנס לקואליציה ומי ישאר באופוזיציה, מי יקבל תקציבים ותפקידים במוקדי קבלת ההחלטות ומי לא.
היום מתחילים להיבנות בעולם כלים להנהגה מסוג אחר. הנהגה שתפקידה הוא לעזור לתושבים למצוא בהסכמה פתרונות יצירתיים העובדים לטובת כולם. לצורך כך יש לוותר על הניסיון לקבוע מי צודק ומי שולט, לבזר את מוקדי קבלת ההחלטות ולפתח מנגנוני תהליכי קבלת החלטות בהסכמה. כמו כן יש לפתח מנגנוני בחירות המצמיחים הנהגה המביאה איתה תכונות ומיומנויות מתאימות.
את השינוי הזה צריך ואפשר לעשות בהדרגה על ידי בנייה של כלים חדשים תוך שמירה על הקיים עד לבירורם וגיבושם של החדשים. בסופו של התהליך, אני רואה בעיני רוחי מועצות ציבוריות נפרדות שנבחרות על מנת לגבש חזון ומדיניות עבור כל אחד ממשרדי הממשלה וכן על מנת לעסוק בשאלות מהותיות. התיאום בינהן נעשה על ידי מועצה מתאמת שבה נציגים מכל המועצות. ההחלטות במועצות מתקבלות רק בהסכמה של רוב גדול או הסכמה מלאה. כלים כאלה לקבלת החלטות מפותחים כיום בארגונים שונים ברחבי העולם.
אחד הכלים הוא ניסוח שאלות פתוחות ומכילות במקום שאלות של כן או לא. כך למשל במועצה שתעסוק בציביון המדינה, השאלות שיכולות להישאל הן לא האם על המדינה להיות יהודית אלא איזה מאפיינים יהודיים רצויים למדינה; כיצד לשלב בין המסורות של הדתות השונות המתקיימות כאן; עם איזה מאפיינים של כל אחת מן המסורות יכולים כולם לחיות בשלום; איזה סמלים רשמיים יכולים לייצג את החיבור בין העמים וכד'.
אחד החששות הגדולים בחברה היהודית הוא החשש לאבד את הרוב היהודי במדינה ועל ידי כך לאבד את הציביון של המדינה כמדינה יהודית. חשש זה נובע משיטת השלטון הנוכחית המאפשרת להקים ממשלה ולקבל החלטות ברוב קטן וכן מחוסר האמון שהתפתח במשך שנים של משחק סכום 0. עם שינוי שיטת הממשל ופיתוח מנגנוני קבלת החלטות בהסכמה ייבנה האמון הנדרש כדי לעסוק ביחד בשאלות מהותיות תוך יצירתיות והקשבה לצרכים של כולם.
הפרק הבא: