הפרקים הקודמים:
התורה מבהירה מדוע היא דורשת מבני ישראל למחות או לגרש את התושבים הקודמים בארץ כנען. הסיבה העיקרית המוזכרת פעמים רבות היא מניעת השפעה של עבודה זרה (למשל דברים ז). אך התורה מציינת מאפיינים נוספים של החברה הכנענית שראויים בעיניה למחיקה: גילוי עריות (ויקרא יח'), קרבן אדם (דברים יב; יח) ולקיחת נשך ותרבית (ויקרא כה).
המשותף לכל אלה הוא ניצול יחסי כוח והוא מבהיר את כוונתה של התורה ליצור מרחב הנקי מדפוסים תרבותיים אלה. הסבר זה משתלב עם ההכוונה של התורה ליצור בארץ מרחב המאורגן באופן מבני כדי ליצור ערבות הדדית.
בימינו עבודה זרה במובן האלילי שאליו התייחסה התורה בטלה מן המרחב הגאוגרפי שלנו; קרבן אדם בטל מן העולם כמעט לגמרי; גילוי עריות לצערנו קיים בכל החברות, כולל זו היהודית ודרוש שינוי חברתי מעמיק כדי למגר אותו; ואילו ריבית הפכה להיות הבסיס למבנה הכלכלי העולמי. לכן החברה היהודית שותפה יחד עם חברות אנושיות אחרות בהתמודדות עם שאלות של צדק חברתי ויחסי כח. אנו נדרשים לעשות את הצעד הבא בכיוון שאליו מכוונת התורה, ולהרחיב את תפיסת הערבות שלנו לכלל האנושות ואף לעולם כולו. אך יחד עם זאת, אנו יכולים לחדד את ייחודו של המבנה הכלכלי-חברתי שהתורה מציעה לכונן במרחב הספציפי שאנו חיים בו. כדי ליצור בארץ מערך חברתי-כלכלי השומר על עצמאותו של כל אדם ועל ערבות הדדית, נדרש עכשיו דווקא שיתוף פעולה עם תושבי הארץ שאינם יהודים. הנצרות והאסלאם בפרט הן דתות שבמרכזן עשיית חסד וצדקה ולכן תושבי הארץ הערבים הם שותפים מלאים לפוטנציאל של כינון חברה צודקת. את הדגם הכלכלי שהתורה מציעה יש לפתוח לשיח משותף עם מסורות אחרות כדי להפרות אלה את אלה וליצור שיתוף פעולה מעמיק. זו הדרך שבה ניתן לעמוד אל מול כוחות המכוונים לחופש של הפרט שאינו ערב לחופש של כל אדם אחר. נכון להיום שיתוף הפעולה בין העמים הוא תנאי הכרחי לקיום חברה צודקת ולכן לקיום חזונה של התורה עצמה.
העובדה שירושלים הפכה להיות קדושה לשלוש הדתות ומרכז תפילה למיליוני אנשים היא מימוש של חזון אחרית הימים של הנביאים. למשל בחזון ישעיהו "כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכׇל הָעַמִּים" (ישעיהו נו, ז). אם נשכיל ליצור כאן חברה הפועלת לטובת כולם, ההשפעה של מודל זה, יכולה לחלחל למקומות אחרים בעזרת המקום החשוב של ירושלים בעיני רבים.
הפרקים הבאים: