הפרק הקודם:
התורה היא קריאה להתפתחות הן משום שהיא מתארת תהליכי התפתחות והן משום שהיא מציבה קריאת כיוון להמשך תהליכים אלה. כידוע, יחסי האחים הראשונים המתוארים בתורה בין קין והבל הסתיימו ברצח אח. מנקודת שפל זו, יחסי האחים הולכים ומתעדנים בהדרגה ומתפתחים עד לכדי יחסים של ערבות.
במקביל גם דרכי ההתערבות האלוהית הולכות ומתעדנות. בסיפור המבול אלוהים בחר להשמיד את כל היצורים "כִּ֥י רַבָּ֛ה רָעַ֥ת הָאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ" (בראשית ו, ה) ולהציל רק את נח ומשפחתו. השמדה זו מייצגת תפיסה של חלוקה של טוב ורע בין נח הצדיק לבין האחרים הרעים. אך היא אינה פותרת את בעית הרוע האנושי ואלוהים בוחר בדרך חדשה ומתחייב כי "לֹֽא־אֹסִ֥ף ע֛וֹד לְהַכּ֥וֹת אֶת־כׇּל־חַ֖י כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָשִֽׂיתִי" (בראשית ח, כא) גם כאשר יהיה כשל מוסרי.
בהמשך מתואר כי אלוהים בוחר באברהם ובזרעו ושולח את עם ישראל לכבוש את ארץ כנען כדי לפנות שטח שבו ניתן יהיה לכונן חברה של ערבות הדדית. גם כאן ישנה תפיסה של הפרדה בין 'הטובים והרעים' הפעם בין עם ישראל לבין העמים האחרים. אך גם ניסיון זה אינו צולח כיון שעם ישראל בעצמו מפתח יחסי ניצול בתוכו, כפי שמתארים הנביאים, וכתוצאה מכך עם ישראל נשלח לגלות.
כבר בתורה מובעת כוונה שעם ישראל יחזור לארצו לאחר הגלות, אך בחזרתו יצטרך לעבור תהליך של שינוי לטובה "וּמָל יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ" (דברים ל, ו). כלומר, הדימוי של הרוע הופך להיות חלק מן הלאום הישראלי שיש להסירו. לא עוד רשעים שיש להורגם או לגרשם, אלא תהליך של עבודה עצמית שמאפשר ליצור יחס מיטיב לאחר.
את הכיוונים של ההתפתחות שהתורה מכוונת אליהם אפשר להבין בשני אופנים. בדברים מסוימים התורה מציבה רף גבוה של יחסים חברתיים שמאתגר מאד לעמוד בו. למשל בדרישה לשמיטת כספים על פיה פעם בשבע שנים נמחקים כל החובות. בדברים אלה, גם אם איננו מסוגלים לעמוד ברף, אנו יכולים לנסות להבין את העקרון העומד מאחוריו ולבחון האם הפעילות שלנו מקרבת אותנו לעקרון זה. בדברים אחרים, התורה מציבה רף נמוך של שינוי אך גבוה ביחס למוסכמות שהיו בזמנה. רף שממנו החברה האנושית של ימינו כבר התקדמה יותר. למשל, את התופעה של עבדות התורה ניסתה לצמצם על ידי יצירת נורמות של שחרור עבדים עבריים בשנה השביעית ואילו הנורמות של היום אוסרות על עבדות בכלל ובכך ממשיכות את הכיוון שיצרה התורה ולוקחות אותו הלאה. כך גם לגבי זכויות נשים. ביחס לדברים אלה, אנו יכולים לשאול את עצמנו האם הפעילות שלנו ממשיכה את הכיוון של ההתפתחות שהתורה כיוונה אליו. כך או כך אנו יכולים ללמוד על הכיוון של ההתפתחות שהתורה שואפת אליו ולנסות לצעוד בכיוון זה בצעדים גדולים וקטנים של שינוי.
לפרקים הבאים: